נהוג לומר דבר תורה בסעודת המצווה שאחרי הברית,
מצורפים פה כמה דברי תורה לבחירתכם.
כמו כן, ניתן לדבר על השם שנבחר ומה הסיבה לשם זה.
הייחודיות היא בברית המילה
המבדיל ביננו לבין אומות העולם היא ברית המילה: "וביום השמיני ימול בשר עורלתו"
במדרש מובא סיפור:
פעם אחד אמר קיסר רומי לרבי תנחומא: "אולי נתחבר כולנו רומאים ויהודים – לעם אחד. מה דעתך?"
"אין כל בעיה"- השיב רבי תנחומא
"אולי יש בעיה אחת קטנה – אבל אפשר לפתור אותה בקלות…
כפי שאתה יודע אדוני הקיסר, אנחנו היהודים מהולים ואיננו יכולים להדמות לכם. אם תמולו גם אתם ותהיו דומים לנו… אולי…"
הקיסר רתח מזעם ואמר: ניצחת!!!
אבל כל המנצח את המלך בוויכוח דינו שמשליכים אותו לגוב האריות!
תפשו עבדיו של הקיסר את רבי תנחומא והשליכו אותו לגוב האריות. כלוב סגור ובו אריות רעבים משחרים לטרף…
והנה זה פלא! נשארו האריות במקומם רבוצים ולא נגעו ברבי תנחומא לרעה.
יהודי רשע מומר היה שם ואמר לקיסר בגיחוך:
"הרי ברור שאין האריות רעבים משום כך אינם טורפים אותו…"
אם כך- אמר הקיסר – זה הזמן לבדוק זאת, הכנס אתה לכלוב ונראה.
לא הספיק הרשע להניד עפעף וכבר עבדי הקיסר תפשו אותו וזרקו גם אותו לגוב האריות. תוך כמה שניות, זינקו עליו האריות והפכוהו לגל עצמות…
מאותו היום רבי תנחומא נכנס ויצא מארמון הקיסר בכבוד גדול…
"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" – כוחנו בייחודיות שמבדילה אותנו מהגויים – ברית המילה!
מצווה ללא גאווה והתנשאות
"כשם שנכנס לברית לתורה לחופה ולמעשים טובים"
בברית המילה אנו מברכים את הרך הנימול: "כשם שנכנס לברית לתורה לחופה ולמעשים טובים".
שאל האדמו"ר מנחם מנדל מקוצק:
מדוע משבחים את התינוק: "כשם שנכנס… כן יכנס…" וכי התינוק נכנס לברית המילה? הרי הוריו מכניסים אותו?!
אלא השיב הרבי מקוצק:
כשם שהתינוק נכנס ומקיים את מצוות המילה ללא גאווה והתנשאות על שמקיים הוא מצווה כה גדולה, כך אנו מאחלים לו: שימשיך בעזרת ה' לקיים מצוות ללא כל רגש של גאווה אלא רק כדי לקיים רצון הבורא!…
מי ששמח מוסיפים לו שמחה
"וביום השמיני ימול"
מובא במדרש תנחומא (סימן ה) על פסוק זה בפרשת תזריע:
"וביום השמיני ימול" – אין כתיב שם שיוציא הוצאות על המילה. בא וראה, כמה ישראל מחבבין את המצות, שהם מוציאין הוצאות כדי לשמור את המצוות ולשמוח בהם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה, שנאמר: "ויספו ענוים בה' שמחה…"' (ישעיה כט,יט).
חביבה המילה, שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהינום, שנאמר: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר" (בראשית טו יח).
ומי ירד לשם? מי שהוא ערל כפי שמובא ביחזקאל:
שיחזקאל רואה, שנאמר: בן אדם נהה על המון מצרים והורידוהו אותה ובנות גויים אדירים אל ארץ תחתיות את יורדי בור, ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים וגו', שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו וגו', שם משך תבל וכל המונה סביבותיו קברותיה כולם ערלים וגו', שמה נסיכי צפון וגו' (יחזקאל לב יח-ל).
וכן ישעיה אומר:
לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה יד), למי שאין בו חוק. ומנין שהיא נקראת חוק? שנאמר: "ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם" (תהילים קה,י), משום שהקדוש ברוך הוא שם שמו בישראל.
ומה השם והחותם ששם בהם?
הוא שדי.
השי"ן שם באף,
והדל"ת ביד,
והיו"ד במילה.
ולפיכך כשהוא הולך אל בית עולמו, יש מלאך ממונה בגן עדן שלוקח אותו ומביאו בגן עדן. והכופרים והפושעים, הקדוש ברוך הוא מצווה למלאך ומושך ערלתו, שנאמר: "שלח ידיו בשלומיו, חילל בריתו" (תהילים נה,כא).
ברית מילה – מחילת עוונות
בפרשת פינחס כתוב: "תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל"
המדרש מבאר:
שפינחס הוא אליהו הנביא. והואיל ומידתו קנאה, וה' גזר עליו להיות בכל ברית, (למרות שזה מצער אותו, שמפסיד חידושים שמתחדשים ברקיע באותה השעה, ובנוסף, אם ישנם מספר בריתות באותה השעה, הוא צריך להתחלק לכמה ניצוצות וזהו צער לנשמה).
המדרש מביא דו שיח בין הקב"ה לאליהו הנביא:
אמר אליהו לקב"ה: "הואיל, ומידתי קנאה, ולא אוכל לסבול עוונות, אם אבי הבן יש בו עוונות"?
אמר לו הקב"ה: "אמחל לו"
שאל אותו אליהו: "ואם למוהל ישנן עוונות"?
השיב לו הקב"ה: "אמחל גם לו"
המשיך אליהו: "ואם לסנדק ישנם עוונות?"
ענה לו הקב"ה: "גם לו אמחל"
התעקש אליהו והמשיך לשאול: "ואם יש מישהו מהקהל עם עוונות?"
השיב לו הקב"ה: "אמחל לכולם"
וזהו שכתוב: "ויכפר על בני ישראל" – בקנאה שיש בו, גורם הוא שה' יכפר ומוחל לכל המשתתפים בברית המילה!
סיפר רבינו החפץ חיים: מעשה שהיה בגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל, שנתכבד פעם בסנדקאות. הגיע הגאון בזמן המיועד, אבל הוכרח להמתין זמן רב, והברית טרם החלה. לתימהונו נודע לו פשר הדבר: באותו בית נמצא אבי הרך הנולד במצב של גסיסה, וכפשׂע בינו לבין המוות. ומה עשו הקרובים? החליטו לחכות ליציאת נשמתו, כדי שיוכלו לקרא את התינוק הנולד בשם אביו…
כששמע הרב את הדבר השתומם, וציווה על המוהל למול את הילד תיכף ומיד, וכה אמר: "להטריח את המלאך הממונה על הרפואה שיבוא במיוחד לרפא את החולה – אין בכוחי. אך כאשר נתעסק במצות המילה – הרי יבוא מלאך הברית לעמוד לימין המוהל והסנדק על מנת לרפא את הרך הנימול. או אז אבקשהו שיכנס גם לחדרו של החולה לרפאו!…"
וסיים החפץ חיים: וכך היה. לאחר שלשה ימים קם החולה ממיטתו והלך ברגליו לבית-הכנסת!
מעניין לציין את דבריו של הגאון רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל (בהגהותיו למסכת שבת דף ק"ל), שכתב בשם ספר "עוללות אפרים": כל חולה המתפלל בתפילה עבור הנימול יכוין "חנני ה' כי אומלל אני" – שאני נימול. וגם יכוין כל אדם על צרותיו בעת בכי הנימול מייסורי המילה, משום שקול זה עולה בלי מונע מכל קליפה, ובכך יזכה שתיכלל גם תפילתו.
ועל זה נאמר "כי שמע ה' קול בכיי" – כלומר, בכי הילד הנימול – "שמע ה' תפילתי, ה' תפילתי יקח". והיא עצה נפלאה!